ביום רביעי, 12.5.21, הייתי בדירה שלי בקומה השלישית בבניין של המשפחה שלנו, ברחוב הראשי של העיירה. בקומת הקרקע של הבניין יש לנו חנות לחומרי בניין. בשעה 13:50 עמדתי ליד החלון שמשקיף לרחוב וראיתי את אבא שלי עומד ומדבר עם חבר שלו, מחמוד אבו עאמר, שהביא לנו בלון גז. אבא שילם לו ואז עמד ודיבר איתו כמה דקות. מעלינו ריחפו מטוסי תצפית. המטוסים האלה לא עוזבים אותנו אף פעם, לא ביום ולא בלילה.

פתאום נורה טיל מאחד ממטוסי התצפית אל המכונית של אבו עאמר. הטיל פגע בה והיא התלקחה מיד כי היו בה בלוני גז. עשן ואבק כיסו את כל האזור.

ברגע הפיצוץ השתטחתי מיד על הרצפה. בהתחלה חשבתי שזה היה טיל אזהרה שירו על הבית שלנו. אחרי כמה רגעים התרוממתי והסתכלתי מהחלון ואז ראיתי את אבא שלי מוטל על הכביש. החבר שלו, אבו עאמר, היה בתוך האוטו והגופה שלו עלתה באש.

רצתי מיד לרחוב. כבר היו שם הרבה אנשים. הרמתי את אבא שלי. הוא היה פצוע מרסיסים בראש, בחזה ובצוואר. הוא גסס. הנחתי אותו בתוך חדר המדרגות. הוא התפלל ואז נפח את נשמתו. בינתיים התושבים ניסו לכבות את האש במכונית.

אחרי חמש דקות הגיע אמבולנס ופינה את השהידים לבית החולים נאסר בח'אן יונס. אני נשארתי בבית. באותו יום, אחרי שהרופאים קבעו את מותו של אבא שלי, קברנו אותו בבית הקברות של בני סוהילא.