הצבא ירה טילים על ארבעה בניינים בשעת לילה מאוחרת והרג 46 בני אדם (חלק 4)*

בשני בניינים צמודים נהרגו 22 מבני משפחת אל-כולכ (אל-קולק):

בבניין הראשון נהרגו שמונה מבני המשפחה:
בני הזוג:

עיזת מועין מוחמד אל-כולכ (אל-קולק), בן 44
דועאא עומר עבדאללה אל-כולכ (אל-קולק), בת 38

ושניים מילדיהם:

זייד עיזת מועין אל-כולכ (אל-קולק), בן 8
אדם עיזת מועין אל-כולכ (אל-קולק), בן 3

אחיו של עיזת

מוחמד מועין מוחמד אל-כולכ (אל-קולק) (אחיו של עיזת), בן 41

ושלושה מילדיו:

חלא מוחמד מועין אל-כולכ (אל-קולק), בת 12
יארא מוחמד מועין אל-כולכ (אל-קולק), בת 9
רולא מוחמד מועין אל-כולכ (אל-קולק), בת 5

בבניין הצמוד לו נהרגו 14 מבני המשפחה:
בני הזוג:

אמין מוחמד חמד אל-כולכ (אל-קולק), בן 89
סעדייה יוסף טאהר אל-כולכ (אל-קולק), בת 84

כלתם:

ח'יתאם מוסא האשם אל-כולכ (אל-קולק) , בת 47

בנם וילדיו

פוואז אמין מוחמד אל-כולכ (אל-קולק), בן 62 ריהאם פוואז אמין אל-כולכ (אל-קולק), בת 32
סאמח פוואז אמין אל-כולכ (אל-קולק), בן 28
אשתו: איאת איבראהים ח'ליל אל-כולכ (אל-קולק), בת 19
בנם: קוסאיי סאמח פוואז אל-כולכ (אל-קולק), בן חמישה חודשים
עבד אל-חמיד פוואז אמין אל-כולכ (אל-קולק), בן 22

בתם:

בהאא אמין מוחמד אל-כולכ (אל-קולק), בת 48

כלתם וילדיה:

אמל ג'מיל סלאמה אל-כולכ (אל-קולק), בת 42
וילדיה: טאהר שוכרי אמין אל-כולכ (אל-קולק), בן 23
אחמד שוכרי אמין אל-כולכ (אל-קולק), בן 15
הנאא שוכרי אמין אל-כולכ (אל-קולק), בת 14

בבניין שלישי, בבעלות משפחת אבו אל-עוף, נהרגו 22 בני אדם:

עביר נימר עלי אישכונתנא, בת 29
וארבעה מילדיה:

דאנא ריאד חסן אישכונתנא, בת 9
לאנא ריאד חסן אישכונתנא, בת 5
יחיא ריאד חסן אישכונתנא, בן 4
זיין ריאד חסן אישכונתנא, בן שנתיים

רג'אא סובחי איסמאעיל אבו אל-עוף אל-אפרנג'י, בת 41
וארבעת ילדיה:

דימא ראמי ריאד אל-אפרנג'י, בת 15
יזן ראמי ריאד אל-אפרנג'י, בן 13
מירה ראמי ריאד אל-אפרנג'י, בת 11
אמיר ראמי ריאד אל-אפרנג'י, בן 9

בני הזוג:

תוופיק איסמאעיל חוסיין אבו אל-עוף, בן 79
מג'דיה ח'ליל חוסיין אבו א-עוף, בת 82

בנם:

איימן תוופיק איסמאעיל אבו אל-עוף, בן 49

רעייתו

רים אחמד ח'ליל אבו אל-עוף, בת 40

ילדיהם:

תוופיק איימן תוופיק אבו אל-עוף, בן 17
תאלה איימן תוופיק אבו אל-עוף, בת 13

דיאנה זיאד מוחיי א-דין אבו אל-עוף אל-יאזג'י, בת 45
ובנותיה:

רוואן עלאא סובחי אבו אל-עוף, בת 19
שיימאא עלאא סובחי אבו אל-עוף, בת 21

דודתו של אביהן:

סובחייה איסמאעיל אבו אל-עוף, בת 73

חאזם עאדל נעים אל-קומוע, בן 48

דייר בבניין

מוחמד אחמד מוסבאח איכי, בן 39

בעל חנות בבניין

בבנין הרביעי, במרחק של כ-500 מטר, בניין אל-אחלאם, נהרגו שני דיירים:

מועין אחמד חסן אל-עאלול, בן 66
לואאי מוחמד אחמד עודה, בן 54

חלק מבני המשפחה כותבים את שמם עם ע' (אל-כולכ), אחרים כותבים אותו עם ק' (אל-קולק).

עדותה של בות'יינה איבראהים נעים אל-קומוע, בת 47, אם לחמישה, איבדה את בעלה באירוע

גרנו בבניין אבו אל-עוף. זה היה בניין בן ארבע קומות ואנחנו גרנו בקומה הרביעית. שכרנו את הדירה, בשטח של 180 מ"ר, לפני חמישה חודשים בערך. גרנו שם אני ובעלי, שני הבנים שלנו מוחמד, בן 18, וח'אלד בן 12, והבן שלנו עאדל, בן 26, עם אשתו והתינוק שלהם, בן שמונה חודשים.  

בשבת בערב, הבן שלי עאדל הלך עם אשתו לבקר את ההורים שלה. אחרי חצות, בשעה 12:30, אמרתי לבעלי ולבנים שלי שילכו כבר לישון, שהם צריכים לנוח ולשכוח מהטילים. אני והבנים שלי הלכנו כל אחד לחדר שלו ובעלי נשאר לשבת בסלון. לקחתי את הטלפון שלי ופתאום שמעתי פיצוצים חזקים מאוד והבית התחיל להתנדנד ימינה ושמאלה.  

רצתי מהר לחדר של הבנים, ותוך כדי כך ראיתי שקירות הבית מתחילים להיסדק והבית כולו התמלא אבק ואבנים קטנות. פתחתי את הדלת לחדר של הבנים, שצמוד לחדר שלי, וצעקתי לבעלי שיבוא לעזור לנו, אבל הוא לא הגיב. נכנסתי לחדר שלהם. מוחמד מיד חיבק אותי וח'אלד שכב במיטה שלו. אחרי כמה שניות נפל עוד טיל על הבניין. אני ומוחמד נפלנו על הרצפה והריסות של הבית נפלו עלינו. שמעתי את ח'אלד צועק "תעזרי לי, אמא, היד שלי נשברה!". עניתי לו שיצעק חזק כדי שאוכל לשמוע שהוא בסדר, כי לא יכולתי לראות אותו. כל הזמן הזה חיבקתי את מוחמד. 

הגג והקיר נפלו עליי והארון נפל על מוחמד. שאלתי את מוחמד אם הטלפון שלו נמצא אתו והוא אמר שכן. הוא התקשר לדוד שלו, חסן אל-קומוע, ולאחותו ר'דיר. הוא אמר להם: "הבית שלנו הופצץ ואנחנו קבורים מתחת להריסות, אנחנו לא שומעים את הקול של אבא".  

התחלתי להיחנק בגלל הגג שנפל עליי, לא היה לי אוויר. מוחמד ניסה לעזור לי לקום, אבל הוא לא הצליח. נשארנו מתחת להריסות קרוב לשלוש שעות. מוחמד הרים את הטלפון עם מקל, כדי לעזור לכוחות ההצלה לאתר אותנו.  

בשלב מסוים איבדתי את ההכרה והתעוררתי בבית החולים א-שיפאא. שאלתי איפה הבנים שלי ובעלי, והתברר שמוחמד היה במיטה לידי. החזקתי לו את הידאחרי שעה ח'אלד הגיע לבקר אותי ושמחתי מאוד כשראיתי אותו מולי. אני סבלתי מחבלות בכל חלקי הגוף ומקרישי דם. מהחבלות אני סובלת עד היום. למוחמד היו חבלות בשתי רגליו. המצב של ח'אלד קשה יותר כי בנוסף לחבלות יש לו גם שבר ביד ימין ונפגע לו עצב ביד. הוא עדיין מקבל טיפול, אולי הוא יצטרך לעבור ניתוח. 

בבוקר שאלתי את האחיות על בעלי והן אמרו לי שהוא בסדר, שיש לו רק שבר ברגל והוא בחדר הניתוח. אחר כך שאלתי שוב, ובעלה של בתי אמר לי שהוא במחלקת טיפול נמרץ כי הוא שאף אבק והרבה עשן והרופאים רוצים לעקוב אחריו. אמרתי להם שאני רוצה לראות אותו, אבל הם אמרו לי שמצבו לא מאפשר זאת ושגם אי אפשר לדבר בטלפון עם חולים בטיפול נמרץ.  

hazem_al_qumo
חאזם אל-קומוע

שחררו אותי מבית החולים וכשביקשתי שוב לראות את בעלי אמרו לי שעדיף שאחזור קודם הביתה ואבוא מאוחר יותר לראות אותו. חזרתי לבית של ההורים שלי, החלפתי בגדים ואמרתי למשפחה שלי שאני רוצה לחזור לבית החולים. שמתי לב שהבעות הפנים שלהם משונות. שאלתי אותם אם קרה משהו, הרגשתי שמשהו לא בסדר. אמרתי להם: ספרו לי מה קרה. 

אחותי סנאא חיבקה אותי ואמרה: "תהיי חזקה. שאלוהים יעזור לך להתאזר בסבלנות ויפצה אותך". ברגע ההוא התמוטטתיכי הבנתי שחאזם נהרג. הלכתי מייד לבית של ההורים של בעלי, שם ראיתי אותו. הוא נראה כאילו הוא ישן, כאילו הוא תיכף יתעורר ויקום. חיבקתי אותו וצרחתי: "תתעורר יא חאזם!". הילדים שלי התמוטטו, אלה היו הרגעים הכי קשים שעברנו בחיים. 

בימים הראשונים אני, ח'אלד ומוחמד נשארנו אצל ההורים שלי, בשכונת א-דרג' בעזה. הבן שלי עאדל שכר דירה לו ולאשתו. לפני שבועיים שכרתי גם אני דירה, בשכונת א-רימאל. ח'אלד לא מסכים לעבור לגור בה, המצב שלו לא טוב  לא פיזית ולא נפשית. הוא מפחד ונשאר בבית של ההורים שלי, הוא מרגיש בטוח יותר ליד הדודים שלו. בלילה הוא לא מסכים לכבות את האור והוא גם מפחד ללכת לבד לשירותים ומבקש מבני הדודים שלו ללוות אותו. הוא מפחד שתהיה עוד הפצצה. הוא גם לא מסכים לקבל עזרה נפשית. הוא הלך לפגישה אחת והחליט שהוא לא רוצה ללכת שוב. אני מאוד דואגת לו ולעתיד שלו. איך הוא ימשיך בחיים? הוא היה מאוד קרוב לאבא שלו וקשה לו מאוד עם האובדן שלו.  

מוחמד הוא תלמיד תיכון בבית ספר אל-אזהרי והוא לומד עכשיו לבחינות התווג'יהי. גם הוא במצב נפשי קשה. יצאנו מהבית בלי כלום, גם בלי הספרים שלו ובלי הטפסים של הבחינות. אני מקווה שהוא יעבור בהצלחה את התקופה הזו ויצליח בבחינות, בלי "נכשל" אחד אפילו. 

המצב הכלכלי שלי קשה, איבדתי את תכשיטי הזהב שלי, את כל הריהוט וסכום של בערך אלף ש"ח שהיו בדירה. המשפחה והחברים שלי עוזרים לי לרהט את הבית החדש ולשלם את שכר הדירה.  

אני כל הזמן מתגעגעת לחאזם. הוא היה הכול בשבילי. אין חיים בבית בלעדיו, זה סתם חלל ריק וקירות. עכשיו אני לבד וכל האחריות מוטלת עליי. לפעמים אני חושבת שעדיף היה שהייתי מתה איתו. חאזם היה אדם עם לב רחב, הוא היה מלא חמלה אליי ואל הבנות שלנו. הבת שלנו ר'אדה הייתה מאוד קרובה אליו. היא התחתנה ועזבה את הבית, אבל הוא כל הזמן הלך לבקר אותה. ר'אדה כל הזמן בוכה ואומרת כמה היא מתגעגעת אליו.  

אני מתפללת שאלוהים ירחם עלינו ויעזור לי לשאת את האובדן הזה. הצבא הישראלי תקף את הבית שלנו בלי סיבה, הם אפילו לא הזהירו אותנו לפני ההפצצה. פתאום הבית התפוצץ כשאנחנו היינו בתוכו. כל הזמן אני חושבת, למה בכלל הם הפציצו את הבית שלנו וגזלו ממני את בעלי ומהילדים שלי את אביהם 

  • העדות נגבתה על ידי אולפת אל-כורד ב-6.6.21. 

* לטענת הצבא, רשת המנהרות של חמאס עברה מתחת לרחוב.

בות'יינה איבראהים נעים אל-קומוע,
בות׳יינה אל-קומוע

אני כל הזמן מתגעגעת לחאזם. הוא היה הכול בשבילי. אין חיים בבית בלעדיו, זה סתם חלל ריק וקירות.