הצבא ירה טילים על בית והרג אב ושלוש מבנותיו*
שמות ההרוגים:

מוחמד איבראהים מוחמד אמן, בן 51
ושלוש מבנותיו:
ולאא מוחמד איבראהים אמן, בת 24
ורדה מוחמד איבראהים אמן, בת 22
הדיל מוחמד איבראהים אמן, בת 18

עדותה של מונא אמן, בת 47, אם לשישה, שבעלה ושלוש מבנותיה נהרגו באירוע:

לפני שהפציצו את הדירה שלנו, גרתי בקומה הראשונה בבניין, עם בעלי מוחמד אמן וארבעה מהילדים שלנו: יוסף, בן 15, הדיל, בת 18, ורדה, בת 22, ואיבראהים, בן 30. בעלי עבד כנהג והסיע אנשים לאונר"א כדי להצטייד במצרכי מזון, ואז בחזרה לביתם.

מאז תחילת המלחמה שמענו כל הזמן הפצצות. הילדים שלי כמעט לא ישנו בלילה וכל הזמן עקבנו אחרי האירועים. אני ובעלי נרדמנו מאוחר כל לילה, כשכבר היינו מותשים, והתעוררנו לפנות בוקר. היינו כל הזמן בלחץ ממה שקורה ומהרעש של ההפצצות הממושכות, שהיה מחריד. פחדנו כל הזמן. המצב היה קשה מאוד, הרבה אנשים נפלו שהידים, הרבה נפצעו ובתים ובניינים נהרסו.

עוד לפני שההפצצות התחילו, הבת שלי סמר הסתכסכה עם בעלה ובאה לגור איתנו. בתי ולאא הגיעה אלינו יחד עם בעלה אחרי שהתחילו ההפצצות. הם עזבו את הבית שלהם בשכונת א-סלאטין, בצפון בית לאהייא, כי כל הזמן היו שם הפצצות והרבה מהתושבים שם עזבו את הבתים שלהם.

ב-13.5.21, בסביבות השעה 23:00, התעוררתי פתאום בתוך חושך מוחלט. מסביבי היו הריסות, אבק ועשן. לא ראיתי כלום. היו לי כאבים נוראיים בכל הגוף והרגשתי דברים שחודרים לגוף שלי. הרגשתי גם כוויות בגוף ובפנים. צעקתי מעוצמת הכאבים. פתאום הגיעה אחת הבנות שלי, לא יודעת מי מהן, ומשכה אותי החוצה. באותו רגע שמעתי עוד טיל ויותר לא ראיתי אותה. המקום התמלא עשן ואבק.

אחר כך הגיעו פרמדיקים. ביקשתי מהם לחפש את הבנות שלי. הם ענו לי שקודם הם יטפלו בי ואז יחפשו אותן. איבדתי את ההכרה והתעוררתי למחרת בבוקר, במחלקת טיפול נמרץ בבית החולים א-שיפאא בעזה. שאלתי את קרובי המשפחה שלי על הילדים שלי והם ענו לי שהם בסדר. אחרי כמה ימים הרופאים העבירו אותי למחלקה אורטופדית, ושם הודיעו לי שבעלי מוחמד נהרג. הייתי בהלם ובכיתי.

אחרי כמה דקות הודיעו לי שגם שלוש מהבנות שלי נפלו שהידיות – הדיל, ורדה וולאא. נכנסתי להלם, הן היו התקווה שלי וכל החיים שלי. במיוחד הדיל, שהיתה הכי מפונקת ומאוד קשורה אלי. זה היה הלם עבורי, מעולם לא חשבתי שיקרה לי משהו כזה. אני לא יודעת איך להמשיך לחיות.

אחרי 14 ימים בבית החולים א-שיפאא העבירו אותי לאגף הכוויות בבית החולים אל-עוודה, כי היו לי כוויות בפנים ובידיים ורסיסים בכל הגוף. יש לי כוויות בראש ושבר ברגל שמאל והם התקינו לי פלטינה. אני עדיין סובלת. כואב לי מאוד ואני מקבלת טיפול שצפוי להימשך חודשים.

  • העדות נגבתה על ידי מוחמד סבאח ב-26.5.21.
Muna Aman, 47, mother of six, who lost her husband and three of her daughters in the incident
מונא אמן

התעוררתי פתאום בתוך חושך מוחלט. מסביבי היו הריסות, אבק ועשן. לא ראיתי כלום. היו לי כאבים נוראיים בכל הגוף והרגשתי דברים שחודרים לגוף שלי. הרגשתי גם כוויות בגוף ובפנים. צעקתי מעוצמת הכאבים.

עדותו של בנה, יוסף אמן, בן 15, שאיבד את אביו ושלוש מאחיותיו באירוע:

ביום חמישי, 13.5.21, התעוררתי באמצע הלילה ומצאתי את עצמי במעבר שבין הבניין שלנו לבניין שלידנו, ששייך למשפחת אל-עאלול. היו הריסות מתחתיי ומעליי, ומעל הראש שלי היתה שמיכה. פחדתי מאוד והתחלתי לצרוח "הצילו! הצילו! תוציאו אותי!". אף אחד לא ענה לי. פתאום שמעתי פיצוץ בדירה שלנו, ושמעתי גם צעקות, צרחות ובכי של אנשים שקראו לעזרה של פרמדיקים ושכנים.

זה הפחיד אותי מאוד, כי שמעתי צעקות של אנשים שהיו לכודים מתחת להריסות ולא היה מי שיציל אותם או יעזור להם להיחלץ. פחדתי שאשאר מתחת להריסות ושאף אחד לא יבוא לעזור לי. שאני אמות מתחת להריסות לפני שהפרמדיקים יספיקו להגיע אליי.

אבל אחרי כמה דקות הגיעו כוחות ההצלה האזרחית, ומישהו הרים מעליי את ההריסות. שמעתי אותו אומר "שהיד, שהיד". הוא התכוון אליי אבל אז הוא גילה שאני בחיים. נשענתי עליו והתחלנו ללכת. הלכתי בקושי רב, כי הייתי פצוע בכל חלקי הגוף. הרגשתי שרגל שמאל שלי שבורה, לא יכולתי לדרוך עליה. אחר כך איש ההצלה האזרחית היה צריך לעזוב אותי והמשכתי לבד. זחלתי על האדמה. ראיתי ילדה קטנה, שכנה שלנו ממשפחת אבו ג'ראד. היא היתה מוטלת על האדמה. היא תפסה את רגל ימין שלי ושנינו זחלנו יחד כדי לצאת מבין ההריסות שמילאו את הרחוב. היה לי קשה לזחול על הערימות של ההריסות והן פצעו אותי.

בשלב מסוים הגיעו פרמדיקים ולקחו אותי לאמבולנס. פינו אותי לבית החולים על שם כמאל עדוואן בבית לאהייא ומשם העבירו אותי לבית החולים האינדונזי במחנה הפליטים ג'באליא, שם עשו לי ניתוח ברגל. הם הוציאו רסיסים מכל מיני מקומות בגוף שלי והתקינו לי פלטינה בשוק השמאלית.

אחר כך הגיעו קרובי משפחה שלי לבית החולים. הם סיפרו לי שאבא שלי נפל שהיד וגם שלוש מהאחיות שלי. נכנסתי להלם. מעולם לא עלה בדעתי שאשמע דבר כזה. האובדן הזה גרם לי לכאב נוראי.

  • העדות נגבתה על ידי מוחמד סבאח ב-26.5.21.

בבניין גר פעיל בזרוע הצבאית של חמאס, שלא היה באותה עת בביתו. לא ידוע אם זו הייתה הסיבה להפצצת הבניין.
Yusef Aman, 15, who lost his father and three of his sisters in the incident:
יוסף אמן

שמעתי צעקות של אנשים שהיו לכודים מתחת להריסות ולא היה מי שיציל אותם או יעזור להם להיחלץ. פחדתי שאשאר מתחת להריסות ושאף אחד לא יבוא לעזור לי. שאני אמות מתחת להריסות לפני שהפרמדיקים יספיקו להגיע אליי.