הצבא ירה שני טילים על בניין, ילד בן 12 נהרג וצעיר בן 18 נשרף למוות*
שמות ההרוגים:

אדם מוחמד עלי אל-פרעאווי, בן 18.
עבדאללה אשרף עבדאללה ג'ודה, בן 12

עדותו של מוחמד אל-פרעאווי, בן 63, אב לשמונה, אביו של אדם:

ביום שישי, 14.5.21, בשעה 20:30 בערב, הייתי בבית עם המשפחה שלי. גרנו בקומה שלישית. אני ישבתי במיטה, אשתי סחר הייתה לידי והבת שלנו דינא, בת 15, הייתה בחדר שלה. בחדר לידינו שכב הבן שלנו, אדם, במיטה שלו, בצד השמאלי של החדר. שאר הילדים שלנו – דימא, בת 17, מחמוד, בן 12, ולינא, בת 10 – היו בסלון הבית.

פתאום היה פיצוץ עצום. אחר כך הבנתי שאלה היו שני טילים: טיל אחד פגע בדירה שמתחתינו והצית שריפה שהגיעה עד לדירה שלנו. חדר השינה שלנו ושל אדם עלה באש. טיל נוסף פגע בדיוק בחדר של אדם, אבל הוא לא התפוצץ.

אני ואשתי נפלנו מהמיטה על הרצפה. קמתי מייד והלכתי לכיוון הדלת, כשאני מנסה תוך כדי כך לכבות את האש. יצאתי מהחדר ומצאתי את אדם עומד בפתח החדר שלו כשכולו בוער, הוא היה כמו גוש של אש. לפניו עמדה אחותו דימא, שצרחה שנעזור לו. התחלתי לכבות את האש שבערה על אדם ולעטוף אותו בשמיכות כדי להציל אותו. פחדתי מאוד שתהיה עוד הפצצה בזמן שאני מנסה להציל אותו. הצלחתי להביא אותו לפתח הבית, כיסיתי אותו ואמרתי לו לנוח.

אחרי כמה דקות הגיעו אמבולנסים ופינו את אדם לבית החולים. סחר נסעה איתו ואמרה לו שיהיה בסדר. הוא אמר לה שמאוד כואב לו. אני חזרתי הביתה כדי לבדוק מה עם שאר הילדים. היו שם כבאיות שעסקו בכיבוי השריפות בבניין מבחוץ. אני ניסיתי לכבות את האש בתוך הדירה. הדירה שלנו, ובמיוחד החדר של אדם, הפכה לחורבה. אי אפשר לגור שם יותר.

אחר כך יצאתי מהדירה והתעלפתי. השכנים והשומר של הבניין הגיעו ואמבולנס פינה אותי לבית החולים א-שיפאא. הבנות שלי, דינא ולינא, הלכו לבית של השכנים והבנים שלי, מחמוד ודימא, הגיעו לבית החולים כדי להיות ליד סחר.

אדם מוחמד עלי אל-פרעאווי
אדם אל-פרעאווי

לאדם היו כוויות ב-95% מהגוף שלו. הם ניסו לטפל בו במחלקת הטראומה של בית החולים עד השעה 23:00, אבל הם לא הצליחו לעזור לו. הוא הועבר לטיפול נמרץ, שם לא נתנו לי ולאשתי לראות אותו. הלכנו לבית של דודה של אשתי, שגרה ליד בית החולים.

בלילה, בשעה 2:00 לפנות בוקר, בית החולים הודיע לנו שאדם נפטר. הרגע הזה היה הרגע הכי קשה בחיי והפרידה מאדם הייתה בלתי אפשרית. לא עלה בדעתי שבני, חבר ואהוב שכל עתידו לפניו, ימות. קיוויתי שהוא יעבוד בחברה שלי ושימשיך את דרכי בעבודה. הצבא הישראלי טרפד את החלום הזה והרס את התקווה שלי. אמא שלו לא מפסיקה לבכות. היא רק מסתכלת על התמונות של אדם, שהיה בנה הבכור. היא קיוותה לראות אותו מתחתן, בונה בית, מקים משפחה. היא רצתה לראות את ילדיו. כל זה לא יקרה. הצבא הישראלי גזל את החלום של המשפחה.

אדם היה שחקן טאקוונדו מפורסם בקהילת הספורט. המועדון שבו התאמן הכין אותו לתחרויות בצרפת. אבל הצבא הישראלי גזל מאתנו גם את ההצטיינות וההברקה שלו כאלוף בתחום הזה. עד עכשיו כל האחים של אדם בהלם ומצבם הנפשי קשה מאוד. הוא היה אהוב על כולם, שיחק איתם, עזר להם בלימודים והיה להם חבר אמת. הוא הלך ולא יחזור.

הבית שלנו, קורת הגג הבטוחה שלנו, נהרס לגמרי. הוא בלתי ראוי למגורים עכשיו, הכול נשרף. כרגע אנחנו מפוזרים ועוברים מבית לבית ומחבר לחבר. אני נושא תפילה לישועה מאללה ושאדע להתאזר בסבלנות בתקופה הקשה הזו.

  • העדות נגבתה על ידי אולפת אל-כורד ב-15.6.21.

אביו של עבדאללה אשרף עבדאללה ג'ודה היה בכיר בזרוע הצבאית של הג'יהאד האיסלאמי.

 

בית המשפחה לאחר ההפצצה. צילום: אולפת אל-כורד, בצלם
Muhammad al-Far’awi, 63, a father of eight including Adam:

אני ואשתי נפלנו מהמיטה על הרצפה. קמתי מייד והלכתי לכיוון הדלת, כשאני מנסה תוך כדי כך לכבות את האש. יצאתי מהחדר ומצאתי את אדם עומד בפתח החדר שלו כשכולו בוער, הוא היה כמו גוש של אש. לפניו עמדה אחותו דימא, שצרחה שנעזור לו.