ב-1999 שכרתי חלקת אדמה בשטח של 14 דונם באזור אל-מושאעלה, בדרום מזרח דיר אל-בלח. הקמתי על האדמה שלושה לולים. באחד מהם יש 3,000 אפרוחים, בשני 3,500 ובשלישי אני מחזיק תרנגולות למכירה. בשאר השטח נטעתי עצי דקל וזית וגפנים.

ביום שלישי, 11.5.21, בשעות הערב, הייתי יחד עם הבנים שלי מונזר ומנאר באדמה שלנו. הלכנו לשם למרות המלחמה, כי האפרוחים זקוקים לטיפול. האווירה באותו לילה הייתה מתוחה. כל הזמן היו הפצצות ממטוסים ומטוסי תצפית הסתובבו מעלינו. התיישבנו מתחת לעץ זית שנמצא במרחק של כמה מטרים מהלולים. מונזר אמר לי שהוא ומנאר ילכו להדליק את תנורי הגז בלולים כדי לחמם את האפרוחים ואז יחזרו הביתה.

מנאר פחד מאוד מההפצצות והחזיק את היד של אחיו. הם ניגשו ללול ואני נשארתי מתחת לעץ. הכול היה חשוך כי לא היה חשמל באזור באותו זמן. כששניהם היו במרחק של עשרים מטרים ממני, ההפצצות פתאום התגברו והם צעקו לי שהם עוזבים את המקום. צעקתי להם: ״תחזרו הביתה ותעזבו הכול״. באותו זמן ערמות קש שהיו שם התחילו לבעור ואני קמתי מהר כדי לכבות את השריפה. תוך כדי הכיבוי שלה שמעתי פיצוץ חזק.

אחרי 45 דקות בערך סיימתי לכבות את האש ואז התקשרתי לבנים שלי, אבל הם לא ענו. הלכתי לכיוון שבו הם הלכו קודם ואז מצאתי אותם, במרחק של שלושים מטרים. הם שכבו אחד ליד השני. התיישבתי לידם ושמתי את ראשו של מונזר על הרגל שלי. צעקתי: ״מונזר, מונזר״, אבל הוא לא הגיב. עזבתי אותו והתחלתי לדבר עם מנאר, קראתי לו בשמו אבל גם הוא לא הגיב.